זמנו המדוייק של הגאולה, הקץ, הוא סתום וחתום, אולם חכמינו ז"ל נתנו לנו סימנים מדוייקים, שעל-פיהם נוכל לזהות את התקופה האחרונה לפני ביאת המשיח.

אחד הדברים שקשורים קשר הדוק עם ביאת המשיח, הוא בשורת הגאולה מאת אליהו הנביא. מתי בדיוק אמור להופיע אליהו הנביא? האם עליו להכריז על בואו של המשיח, או ששמור לו תפקיד בשלב מתקדם יותר של הגאולה?

אחת הבעיות בהבנת עניין המשיח נעוצה בכך, שהוא נתפס במושגים ילדותיים משהו. כאשר מעיינים במקורות ולומדים מהי בעצם הגאולה, מבינים שאנו כבר עומדים בשיאם של תהליכי ההכנה לבואה ושבעצם הימים האלה נוצרת התשתית להתגלותו של המשיח.

הרבי, שכל דבריו התממשו במלואם, הוא שבישר לעם-ישראל ולעולם כולו כי הגאולה המובטחת קרובה לבוא, וכי עלינו להיות שותפים בהכנה האחרונה לקבלת פניו. אם הרבי צדק בכל תחזיותיו ונבואותיו - ודאי שידע מה ניבא כשהכין את לב כולנו לקראת בואו של משיח-צדקנו.

אחד המוטיבים החוזרים בצורות שונות בנושא הגאולה הוא, שהמעבר מהגלות לגאולה איננו בצורת טוב ההולך וגובר, אלא שהגאולה באה דווקא לאחר שלב של התגברות החושך. גאולת מצרים, שמהווה דגם לגאולה הקרובה, ממחישה זאת היטב.

ניתן היה לצפות, כי התקופה שלפני הגאולה תהיה תקופה טובה, תקופה שבה מתחילים הדברים להתקדם לכיוונים החיוביים. ואולם כשאנו סוקרים את מה שהתחולל בעולם בעשרות השנים האחרונות, אנו מוצאים שעוד לא הייתה תקופה כה קשה ונוראה בכל תולדות האנושות.