המשיח לפי התנ"ך

ליקט: הרב יעקב עמונאל שחט

דמותו של המשיח

ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה. ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח ושפט בצדק דלים והוכי

ח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע והיה צדק אזור מתניו והאמונה אגור חלציו.

ישעיה יא, א-ה

בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים

ישעיה ע, יא

הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד

ימות המשיח

משיח יבנה את בית המקדש בירושלים. הכוונה לבית המקדש השלישי שיהיה בנין נצחי כדבר היעוד האלוקי:

ונתתי את משכני בתוכם לעולם וידעו הגוים כי אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם.

ושב ה' אלקיך את שבותך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך

דברים ל, ג-ד

והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים, ומפתרוס ומכוש ומעילם, ומשנער ומחמת ומאיי הים. ונשא נס לגוים, ואסף נדחי ישראל, ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ... והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור, כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים

אל תירא כי אתך אני; ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך. אמר לצפון - תני, ולתימן אל תכלאי, הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ.

ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו... ונטעתים על אדמתם, ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר ה' אלקיך.

לכן, הנה ימים באים נאום ה', ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים; כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את ורע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם, וישבו על אדמתם.

עתה אשיב את שבות יעקב ורחמתי כל בית ישראל, וקנאתי מקם קדשי... בשובבי אותם מן העמים וקבצתי אותם מארצות אויביהם... וידעו כי אני ה' אלקיהם בהגלותי אותם אל הגוים וכנסתים אל אדמתם, ולא אותיר עוד מהם שם. ולא אסתיר עוד פני מהם, אשר שפכתי את רוחי על בית ישראל...

והיה ביום ההוא יחבוט ה' משבולת הנהר עד נחל מצרים ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל. והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם.

הבטחה אלוקית זו של שיבת עם ישראל איננה מותנית בתנאים כלשהם היא תתרחש אפילו אם העם אינו רוצה לשוב:

והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים: נחיה כמשפחות הארצות, לשרת עץ ואבן. חי אני נאום אדני ה' אם לא ביד חזקה ובגרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ביד חוקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה... והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסורת הברית... כי בהר קדשי בהר מרום ישראל נאום אדני ה' שם יעבדני כל בית ישראל... בהוציאי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפצתם בם, ונקדשתי בכם לעיני הגוים. וידעתם כי אני ה' בהביאי אתכם אל אדמת ישראל אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאבותיכם.

לכן אמור לבית ישראל כה אמר אדני ה': לא למענכם אני עושה, בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם. וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי אני ה' נאום אדני ה' בהקדשי בכם לעיניהם. ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם. וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם.

בימות המשיח יבוא הקץ לרע ולחטאים:

ולא יטמאו עוד בגילוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם...

שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית.

והיה ביום ההוא אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים [נביאי השקר] ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ

כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש... אשר לא יעזוב להם שרש וענף.

ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ...

בימים ההם ובעת ההיא נאום ה' יבוקש את עון ישראל ואיננו, ואת חטאות יהודה - ולא תמצאנה...

ומלאה הארך דעה את ה' כמים לים מכסים.

ונגלה כבוד הי וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר.

ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את מוריך:

כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון.

נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.

אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלומון בחוריכם חזיונות יראו וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי.

כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד.

נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב ויורנו המלך המשיח מדרכיו ונלכה באורחותיו; כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים

והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות.

...וכתתו תרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. [וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד...]

וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח

ונכרתה קשת מלחמה ודבר המלך המשיח שלום לגוים

וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ושל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נוהג בם. ופרה ודוב תרענה יחדיו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן. ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה. לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

ישעיה יא ו-ט

וזאב וטלה ירעו כאחד, ואריה כבקר יאכל תבן, ונחש עפר לחמו. לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, אמר ה'.

ישעיה סה, כה, ראה גם הושע ב, כ

יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך.

ישעיה כו יט

הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל. וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי. ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני ה' דברתי ועשיתי נאום ה'.

יחזקאל לז יב יד

ורבים מישיני עפר יקיצו.

או תפקחנה עיני עורים ואוני חרשים תפתחנה או ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם

ישעיה לה ה ו

בלע המות לנצח ומחה אדני ה' דמעה מעל כל פנים.

ישעיה כה ח

ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם.

ישעיה סא ה

וישם מדברה [של ציון] כעדן וערבתה כגן ה'.

ישעיה נא ג

וקראתי אל הדגן והרביתי אותו... והרביתי את פרי הארך ותנובת השדה

יחזקאל לו כט-ל

ונגש הורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע; והטיפו ההרים עסיס, וכל הגבעות תתמוגגנה...

עמוס ט יג, השוה ויקרא כו, ה; יואל ד, יח. ראה גם הושע ב, כג

החובה לחכות לגאולה

כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבוא לא יאחר

חבקוק ב ג

לכן חכו לי נאום ה' ליום קומי לעד כי משפטי לאסוף גוים לקבצי ממלכות לשפוך עליהם ועמי כל חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כל הארץ

צפניה ג ח

אשרי כל חוכי לו

לתבוע את ביאת המשיח

כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים

הושע ג ד ה