ישראל צועקים ונגאלים

"מתי אבוא ואראה פני אלוקים" (תהילים מב, ג) ונתנבא כאן על חורבן הבית, נאמר כאן מה תשתוחחו שלש פעמים כנגד שלש מלכיות העתידות לבטל עבודת המקדש וישראל צועקים ונגאלים: מלכות בבל ויון ואדום.

(רש"י תהילים מב, ג)

הגאולה העתידה תהי' על ידי הצעקה

"וכיום עלותה מארץ מצרים וגו'" שצעקה אלי ממצרים מתוך שיעבוד וגאלתיה כן גם עתה [הגאולה העתידה תהי' על ידי הצעקה].

(רש"י הושע ב, יז)

כיון שצעקו קיבל ה' את תפלתם

"ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה" כי אף שהגיע הקץ כבר, לא היו ראויים לגאולה, אלא מרוב שצעקו אל ה' מן העבודה קיבל תפלתם כו' לרמוז כי [בזה] תלוי ביאת הגואל.

(רבינו בחיי שמות ב,כג)

עוד הם מדברים ואני אשמע

"אבל צעקת בני ישראל באה אלי" כי התפללו אלי בלב שלם לפיכך "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה", עתה תיכף, כי כן דרכי שעוד הם מדברים ואני אשמע.

(כלי יקר שמות ד"ה ויאמר ה' ראה)

לפני הגילוי יצעקו בני ישראל

והנה כשם שבעת הלידה ולפניה ישנם חבלי לידה, כן ישנם חבלי לידה בדור שיבא בן דוד, עיקר ענין חבלי הלידה היא שהם מונעים את הלידה ומעכבין את יציאת הולד. ובנמשל הצעקה והזעקה הגדולה באה כאשר המונעים רבים, זה אומר, שלפני הגילוי של שם הוי' יצעקו בני ישראל אל ה' מחמת גודל גודל ההעלם ומניעת האור והגילוי.

(תורה אור הוספות שמות קו, א)

לולא הצעקה לא היו ראויים ליגאל

אף על פי שהי' מגיע קץ גלות מצרים לא היו ראויים ליגאל כפי מעשיהם לולא מפני הצעקה הגדולה שעשו מרוב העבודה, וכשמע אלוקים את נאקתם ובזוכרו ברית אבותם שלח את משה נביאו להעלות את ישראל מגלות הקשה שהיו עומדים בה.

(מנורת המאור ח"ד בחג המצות פ"ג)

הישועה באה כאשר צועק במר נפשו

כשאדם בצרה הישועה באה כאשר צועק במר נפשו להשם יתברך והוא מרחם עליו כו' ועל דרך זה גם בגלות הכללית והבן [דכאשר צועק במר נפשו נגאל].

(אוהב ישראל פרשת בא ד"ה ויאמר חי)

צריכים לצעוק רק עבור שמו הגדול

...ובזה הענין יש לפרש גם כן בפסוק (שמות ג,ז) "ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגו' כי ידעתי את מכאוביו" ויש לדקדק למה דוקא בפעם הזאת שמע הקדוש ברוך הוא את צעקתם, הלא עבר זה זמן כביר מיום גלות מצרים ועד עתה ולא שמע לה הקדוש ברוך הוא, ומה יום מיומים?

אך לפי הנזכר לעיל, נכון הדבר לפי שעד עכשיו לא היו צועקים רק עבור עצמם מקושי השבעוד שהיו משעבדים בהם ולא שמו אל לבבם שכל זה הוא חסרון למעלה, ולו צער כביכול, רק "עתה הנה צעקת בני ישראל", אלי דוקא, "כי ידעתי את מכאוביו" וגודל קושי השיעבוד ואף על פי כן עכשיו אינם צועקים רק עבור שמי הגדול, ולכן נענתי להם לגאלם משם, "וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", אמן.

(תפארת שלמה נצבים ד"ה והי' כי)

מחוייבים לצעוק בקול גדול

והנה כעת נתן אותנו בין הגוים במשכון, והבטיח לנו לאמר, שאף אם יתמהמה חכה לו, והנה כל זה בהיותנו על מעמדינו הראשון בעסק התורה והמצות אבל בראותנו שסבות הגלות ימיטו עלי און, ואנחנו מתקלקלים מאד, אז מחוייבים אנחנו לצעוק בקול גדול אל המלך ה' צבאות שיפדה אותנו במהרה, כי בהגיע קץ הגאולה לא נהי' ראויים וכו' חס ושלום וכו'.

(קול בוכים הובא במקור חיים על שערי ציון)

והיא שעמדה

...וכמו שאמר הקדוש ברוך הוא למשה "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל" (שמות ו,ה) כי לא מחשבותיך מחשבותי ומעומק לבם צעק נפשם אל ה' אשר מצרים מעבידים אותם, ורצונם לעבוד את ה', ולא להיות עובדי מצרים, והיא שעמדה [הצעקה] וחזרו בתשובה שלימה וזכו לגאולה שלימה.

(תפארת שמואל פרשת שמות אות י')

כאשר ירגישו את עול הגלות אז תבוא הגאולה

לפני הגאולה מגלות נאמר "ויאנחו בני ישראל" לפני כן היו ישראל שקועים בגלות רוחניות, עד שלא חשו את הגלות, ורק כשהחלו לחוש את מרירת הגלות ונאנחו גאל אותם הקדוש ברוך הוא, כך יהי' גם באחרית הימים שהיהודים ישכחו שהם בגלותם, ודבר זה יגבור חס ושלום את הגלות, אך כאשר ירגישו את עול הגלות ויאנחו, אז תבוא הגאולה.

(חידושי הרי"מ)

צריכים להתאסף ולצוק לה'

...והנה יש עוד עיקר גדול דבר שמקרב את הגאולה והוא התפלה והצעקה וכמו שהי' במצרים וכדכתיב "ונסעק אל ה' אלוקי אבותינו וישמע ה' את קולנו" (דברים כו,ז) ואף אנו צריכים להתנהג גם כן באופן זה כו' מכל זה אנו רואים שהקדוש ברוך הוא חפץ שירבו בתפלה לפניו ועל ידי זה יגאל אותנו ועל כן גם בזמנינו צריכין להתחזק בתפלה וצעקה לה' כי אחרי שהקדוש ברוך הוא מבקש שנתפלל לפניו למה נחשה בעת הזאת ומלשון ונצעק וכן ממה שכתב וישמע ה' את קולנו ולא כתיב את תפלתינו משמע שאין די בתפלה בלחש שאנו מתפללים בכל יום אלא צריכים להתאסף ביחד ולצעוק לה'.

(חומת הדת להחפץ חיים פרק י"ד בסופו)